פסק-דין בתיק עב"ל 38875-09-10

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת אהובה עציון ונציגי הציבור מר רחמים עדן ומר עזרא חלילי; ב"ל 129/03), בו נדחתה תביעת המערערת להכיר במחלת הפיברומיאלגיה (להלן:"המחלה") שבה לקתה כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

2.         את תביעתה ביססה המערערת על כך שבמשך כשנה ממחצית שנת 1998 ועד מחצית שנת 1999 היא עבדה בחברת 'קונתהל' (להלן:"החברה"), באינטנסיביות רבה מעל עשר שעות ביום ותוך לחץ נפשי רב שנבע מדרישות התפקיד, כיועצת מומחית לפרויקט עבור חיל הים.

            לטענתה, אותו לחץ נפשי מתמשך שנגרם לה עקב עבודתה הוא הסיבה לכך שהיא לקתה במחלה.

3.         בית הדין האזורי דחה את תביעתה גם לאחר השלמת הראיות באשר לא הוכחה תשתית עובדתית לביסוס עילת המיקרוטראומה, וגם לאור הלכת בית הדין שמתח נפשי מתמשך אינו נחשב כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

4.         ב"כ המערערת מבקש בערעורו כי בית דין זה ישנה מפסיקותיו הקודמות ויכיר במתח מתמשך כמבסס את עילת המיקרוטראומה.

            ב"כ המשיב מאידך סמכה ידה בטיעונה על פסק דינו של בית הדין קמא להיעדר תשתית עובדתית מיקרוטראומתית כך שכלל לא היה מקום למינוי מומחה.

5.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה ובחנו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו מקום לחרוג מפסיקתנו לעניין אי הכרה במתח מתמשך כמבסס את עילת התביעה המיקרוטראומתית ולפיכך דין הערעור להידחות.

            מעבר לאמור נוסיף את הדברים הבאים:

א.        על פי החוק פגיעה בעבודה יכולה להיות או תאונה בעבודה או מחלת מקצוע. רשימת מחלות המקצוע הינה רשימה סגורה ובית הדין בנה את הקונסטרוקציה המשפטית של מיקרוטראומה על מנת להתגבר על עניין זה.

ב.         בית הדין קבע את גדריה של המיקרוטראומה המחייבת רצף של פגיעות חוזרות ונשנות ללא הפסקה בעיקרו של דבר, למשך זמן מספיק על פני ציר הזמן. כאשר מדובר במצב של מתח מתמשך, לא ניתן להצביע על פגיעה זעירה ונזקיה המצטברים שהביאו בהצטברותם לנזק הכולל שנגרם.

ג.         קבלת טענת המערערת משמעה הייתה פריצת גדר והכרה בכל הפגיעות הקשורות במתח מתמשך כפגיעות בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, לרבות מחלות כלי דם, מחלות כיב קיבה, סכרת וכו'.

ד.         פריצה שכזאת של גדרי המיקרוטראומה כפי שנפסקו על ידינו, תיתכן אך ורק בהתערבות המחוקק שייתן שימת לבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלום דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן.

ה.        מעבר לאמור נדגיש, כי בית הדין האזורי קבע בהחלטתו מיום 24/02/10, שלא הוכח שפרופ' סוקניק נתן חוות דעת רפואית כיועץ המוסד, להבדיל מחוות דעת רפואית לוועדות הרפואיות ולא הייתה כל עילה משפטית לפסילתו מלשמש מומחה בתיק שלפנינו על פי המצב המשפטי שהיה בעת מתן החלטת המינוי. נוסיף על כך, כי עיון בחוות דעתו של פרופ' סוקניק מעלה כי גם בהיבט הרפואי החלה המערערת לסבול מתסמיני המחלה עוד במחצית שנות התשעים בתקופת גירושיה עוד בטרם החלה לעבוד בחברה.

6.         סיכומו של דבר, לאור האמור, הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ג (24 ינואר 2013), במעמד הצדדים.